מעניין לדעת שהרפואה היפנית מבוססת על הפילוסופיה של הרפואה הסינית.

בשיטת הדיקור היפני בו אני עוסק, המטפל מתבסס פחות על אבחנת דופק ולשון ויותר מתבסס באבחנת גוף ע״י איתור רפלקסים בגוף.
איזור נקודת הרפלקס הוא איזור רגיש/ כואב/ מקפיץ או איזור שונה בתחושתו ממקומות אחרים אשר מושווים אליו.

בדרך כלל, נקודות הרפלקסים נמצאות במקומות כמו בטן, צוואר, גב, סביב עמוד השידרה, על עמוד השידרה ובראש.
המטפל מצליב את הרפלקסים עם הסימפטמים של המטופל ומאתר תבנית של חוסר איזון בגוף.
כחלק מהטיפול, נקודות הדיקור נבחרות על סמך התבניות הללו.

אם הרפלקסים והסימפטומים מופחתים לאחר הדיקור, המטפל יודע שזו הדרך הנכונה לטפל בפציינט.

כמו כן, טיפול יפני משתמש בצורה נרחבת בידע הרפואה המערבית וכך השילוב בין השניים נותן אפקט טיפולי חזק מאוד.

הרפואה היפנית מבוסת גם על צמחי מרפא סינים ויפנים על פי אבחנת גוף, בעיקר בטן, דופק ולשון.

ידע רב זה נצבר ביפן במשך מספר מאות שנים.

לראשונה, הרפואה הסינית נחשפה ליפן דרך מספר דאואיסטים אשר עשו את דרכם ליפן במאה ה-4 לספירה.

מאז יפן נסגרה לעולם פעמיים בגלל המלחמות אשר היתה מעורבת בהם.

בזמן זה, ההתפתחות של הרפואה היפנית היתה גדולה מאוד כאשר היה רצון עז לשמור על הקלסיקה הסינית הבסיסית.

כיום הרפואה היפנית מאוד מתקדמת, בעיקר ברפואת הצמחים שלה.

בזמנים אלו, רק רופאים מערביים יכולים על פי חוק לרשום פורמולת צמחים יפניות. לכן גם המחקרים הרבים בנושא וההחמרה באיכות הצמחים.